למה רוב החיממים עםתקרות גבוהות “מתים” (ואיך פתרנו את זה)
אם אי פעם ניהלתם מפעל, אתם יודעים באיזו בעיה מדובר. תקרות גבוהות הן סיוט עבור מערכות חימום.
ברוב המקרים, זה לא הרכיב החיממה עצמו שנהרס – אלא הסביבה שבה הוא נמצא. אבק, שמן וחומרים אחרים שנמצאים באוויר נערמים על צינורות הקוורץ. כשזה קורה, נוצרים אזורים חמים במיוחד. ואז… הצינור נהרס הרבה לפני הזמן המתוכנן.
התמודדות עם הערפל
הקירור הוא בעיה עקשנית. דמיינו בוקר לח במפעל. כשאתם מפעילים את החיממה, הלחות נדבקת לזכוכית הקרה, לפני שהיא בכלל מספיקה להתחמם.
שכבת הערפל הזו מפריעה להעברת החום. היא גורמת לאי-אחידות בטמפרטורה, מה שמקשה על צינורות הקוורץ. אם הזכוכית מתרחבת מהר מדי או בצורה לא אחידה, היא עלולה להישבר.
פתרנו את זה על ידי שימוש בחומרים מיוחדים שמונעים את הערפל, ועל ידי שינוי דרכי הזרימה של האוויר. כך הפני השטח נשארים נקיים, והחום מתפשט באופן אחיד. כך אין צורך לדאוג שהצינורות יישברו בתחילת הפעלת החיממה.
מניעת הכתמים
קרקעית המפעל היא מקום לא נקי. בגלל אדי הקירור, חומרי הניקוי והרסיסים שנופלים מדי פעם, הציוד שלכם נפגע.
הבעיה היא שמים שנוגעים ברכיבים בטמפרטורה של 500°C גורמים להלם תרמי מיידי. זה יכול להוביל להרס הציוד.
פתרנו את זה על ידי חיזוק החיבורים החשמליים והמארזים של הציוד. השתמשנו בחומרים עמידים כדי שהמים לא יוכלו לחדור לחוטים או להצטבר סביב קצוות הצינורות. כך נמנעים קצרים חשמליים וקורוזיה.
הקורבן ההכרחי
אני אהיה כנה איתכם: שימוש בכל האמצעי האלו אומר שאתם מאבדים קצת מהחום שנוצר – אולי 2% עד 5%, בהשוואה לצינורות ללא שום הגנה.
אבל באמת? זה קורבן שאני מוכן לשלם בכל פעם. אתם מוותרים על קצת מהחום הראשוני, אבל בתמורה מקבלים חיממה שלא נהרסת כל שישה חודשים. זה אומר פחות זמן לתחזוקה, וחשוב מכך – אין צורך לשכור מנוף כל פעם שהחיממה נהרסת.